בלי ניסויים בחיות, המחקר הרפואי לא היה מגיע להישגים וחיינו היו קצרים יותר.
זה מחיר שאתם מוכנים לשלם?
פרופ’ משה אבלס | 6/2/2011 14:39
בשנים האחרונות צץ לו טרנד פופולרי של תקיפת הניסויים בבעל חיים והצגתם כבלתי נחוצים או אכזריים. ההתנגדות הקולנית לניסויים בבעלי חיים זוכה אמנם לכותרות בולטות בתקשורת, אולם למרבה הצער העובדות בשטח מדברות בעד עצמן – ללא ניסויים אלו היו חיינו קצרים יותר ובריאים פחות. האם זהו מחיר שאנחנו מוכנים לשלם?
ישראל הניסויים בבעלי חיים נעשים בהתאם לחוק צער בעלי חיים (ניסויים) שחוקק ב-1994 ומבטיח את רווחת חיות הניסוי כפי שנעשה במתוקנות שבמדינות (ארה”ב והאיחוד האירופי).
הכללים המנחים בארצות אלה, כמו גם בישראל, לניסויים בבעלי חיים הם כללי העצ”ה בעברית: עידון – הקטנת הסבל והמועקה של בעלי החיים למינימום; צמצום – הקפדה על כך שמספר בעלי החיים בכל ניסוי יהיה במינימום הנדרש לקבלת תוצאות אמינות; המרה – שימוש בחיה הנמוכה ביותר מבחינה התפתחותית או שימוש ככל אפשר בחלופות כמו הדמיות מחשב, תרביות רקמה או תאים.
סקירת המאמרים בתחומי הביו-רפואה מגלה כי רק כשליש מהם מבוססים על ניסויים בבעלי חיים, כשליש בחלופות וכשליש בבני אדם.
מי מאיתנו לא צפה בגאווה בפרופ’ עדה יונת, חוקרת במכון וייצמן ברחובות שככל הנראה כלל לא היינו מכירים את שמה, לולא הייתה צועדת על השטיח האדום ומקבלת את הפרס המדעי החשוב בעולם – פרס נובל.
כולנו רואים כיצד במדינת ישראל הקטנה שלנו התעשיה הפרמצבטית משגשגת ועושה חייל בעולם כולו, חברת טבע צומחת להיות תאגיד תרופות עולמי ענק והמחקר הרפואי רושם הישגים מדעיים מכובדים, מטביע חותמו על התקדמות הרפואה בעולם ומציג פיתוחים טכנולוגיים משמעותיים.
אולם לשמע זעקות קומץ פופוליסטי נשכחים הישגים אלה ואנו מוכנים לחוקק חוקים שיפגעו במחקר הרפואי ובזכויות החולים. אין ספק, גם בליבי, כי יש לשמור על רווחתם ואיכות חייהם של בעלי החיים, אולם האם ניתן לחיות עם השניים – אהבת בעלי חיים מצד אחד ופיתוח טכנולוגי מתקדם מהצד האחר?
מתתברר שאפשר: חוק צער בעלי חיים (ניסויים) מהווה איזון ראוי בין השניים. החוק והתקנות שבעקבותיו מאפשר קיום ניסויים בישראל, בהתאם לכללים ולחוקים במדינות המפותחות בעולם המערבי.
הניסויים הם שלב נדרש
עובדה זאת כמובן אינה מפריעה למיעוט רעשני ופופוליסטי להציג שקרים, שאולי מצטלמים טוב בטלוויזיה אבל בינם לבין המציאות המרחק גדול. אין לי בעיה עם הבעת דעה, מותר ואף חשוב לשקול את הצורך בניסויים הללו לגופם, אך מי שחושב שניתן לחיות ללא ניסויים חייב לקחת בחשבון את התוצאות ההרסניות של גישתו.
בבואנו לשקול את נחיצות הניסויים בבעלי חיים עלינו לזכור את העובדות הבאות:
ניסויים בבעלי חיים הם שלב הכרחי בפיתוח תרופות, עזרים (כמו צנתורים, תומכונים – סטנטים ועוד) וטיפולים אונקולוגיים, לדוגמה השתלות וטיפולי פוריות. בפיתוח תרופות, ניסויים בבעלי חיים הם שלב הנדרש על ידי הגופים הרגולטוריים, לפני אישור בדיקתם בבני אדם.
מברכים על הביקורת
הניסויים נערכים בחיות נמוכות ככל הניתן – כ-85% מהניסויים נערכים בחולדות, עכברים ומכרסמים אחרים ורק בחלק מזערי מהניסויים (כ- 0.02%) נעשה שימוש בקופים.
השימוש בחיות לניסויים נמוך יחסית בישראל – 44 חיות (ל-1,000 תושבים) לעומת מדינות אחרות (68 בבלגיה, 64 בדנמרק, 46 בפינלנד, 58 בשבדיה, 63 בשוויץ, 60 בבריטניה). זאת בהשוואה ל-13,760 בעלי חיים ל-1,000 תושבים שנצרכים בארץ למזון.
שימוש בקופים מצומצם ביותר ומאושר רק במקרים הכרחיים הקשורים למידע חיוני ויישום עתידי בבני אדם. מספר הקופים המשמשים לניסויים ביו-רפואיים בישראל נמוך בהרבה (5.5 קופים למיליון תושבים) בהשוואה למדינות המשמשות דוגמה להקפדה על רווחת החיות (43 בלגיה, 7 שוודיה, 61 שוויץ, בריטניה 75).
המחקר הביו רפואי במדינת ישראל הוא חיוני לעתידו ולבריאותו של כל אחד מאיתנו. כחוקרים, אנו מברכים על כל ביקורת, אבל חוששים כי כניעה למיעוט פופוליסטי תוביל אותנו לקבל החלטה שתוצאותיה הן עצירת המחקר הביו-רפואי, הימנעות מפיתוח תרופות, ופגיעה באיכות החיים של כולנו לטובת העדפת החיה על האדם.
המדינה צריכה להחליט אם ברצונה להעדיף חיות, או כפי שנהוג בארצות התרבות הנאורות האחרות, לתמוך במחקר רפואי מתקדם. כזה שמצד אחד מסייע במציאת מזור לבעיותיהם של חולים ומנגד מאפשר תעשיה פרמצבטית מוערכת הזוכה בהכרה בינלאומית מרשימה, תוך שמירה על סטנדרטים של אנושיות ובחינה עצמית מתמדת.
הכותב הוא מנהל מרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן וזוכה פרס א.מ.ת ב-2004
