משחר ההיסטוריה ניצל האדם לצרכיו את הטבע, כולל בעלי החיים. השימושים העיקריים, אז ועכשיו, הם ניצול של חיות ככוח עבודה (שהצטמצם מאוד בעשורים האחרונים) וכמקור עיקרי לחלבון בתזונה (חלב, ביצים ובשר), והם נפוצים בכל החברות בעולם ברמה זאת או אחרת.
שימוש נוסף, מאוחר יותר, הוא שימוש בחיות מעבדה לחקר מגוון רחב של תופעות ביולוגיות בתפקוד עולם החי, כולל כאלה הכרוכות בבריאות האדם. בעלי חיים נבחרו לשמש בניסויים משום שלמרות ההבדלים בינם לבין האדם, המנגנונים הבסיסיים שלהם זהים לאלה האנושיים ולכן, למטרות מסוימות ומוגדרות, הם יכולים לשמש מודל מחקרי.
בעוד ששני השימושים הראשונים מובנים לקהל הרחב, השלישי מובן לקהל מאוד מצומצם, ולכן נתון להתקפות לא מוצדקות וחסרות יסוד כמו זאת של אורן בן יוסף (“הבורות חשובה למדענים”, “הארץ” 26.4). התקפות כאלה מציגות תמונה מסולפת על שימוש חיוני זה, שהוא יסוד חשוב לרפואה אפקטיבית מתקדמת.
מחלה, בהגדרה הכללית ביותר, היא שינוי בשיווי המשקל הדינמי בגוף האדם, וריפוי מטרתו להשיב שיווי משקל זה למצבו הנורמלי. לשם כך יש להכיר שיטות לאבחון המחלה, זיהוי המערכות הנפגעות ואפיון מהלך המחלה. יש לדעת לשם כך איך לחפש אחרי דרך טיפולית יעילה, לאפיין את תהליך ההחלמה, על תופעות הלוואי של הטיפול. בנוסף יש להכיר את הגורמים למחלה ודרכים למניעתה. חלק מהמידע הזה ניתן להשיג בניסויים משווים בין אנשים בריאים לחולים, אך חלק גדול ממנו אי אפשר לקבל בדרך זו, בשל האיסור לביצוע ניסויים בבני אדם, שאת תוצאותיהם לא ניתן לצפות במדויק והם יכולים לגרום לנזקים כבדים, עד כדי מוות. לכן, רק בתנאים אלה יינתן אישור לבצע ניסויים בבעלי חיים.
ההיתר לביצוע הניסויים מעוגן בחוק צער בעלי חיים, המאזן בין הצורך בניסויים כדי לקדם את המחקר והרפואה לרווחת בני האדם ובעלי החיים (הווטרינריה משתפרת), לבין הצורך למנוע ניסויים מיותרים ולמזער את הסבל הנגרם לבעלי חיים. לצורך יישום החוק הוקמה המועצה לניסויים בבעלי חיים, היוזמת תקנות בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים גבוהים, ועוקבת ומפקחת על כל הניסויים המתבצעים בארץ. באתר האינטרנט של המועצה אפשר ללמוד על הדרך שבה מערכת זו פועלת ומבוקרת, דבר שאולי ימנע מאמרים כמו זה של בן יוסף, ויעזור לקוראים להתמודד עם מה שנכתב בהם.
להלן כמה נתונים מהאתר על מה שנאמר או משתמע ממאמרו של בן יוסף: מספר בעלי החיים שבהם השתמשו בניסויים בשנת 2015 היה 334,767, מתוכם 76% עכברים ו–12% חולדות (המוגדרים בחיי היום־יום כמזיקים, שלרוב מודברים ללא היסוס). מספר הקופים ששימשו לניסויים בשנה זאת היה 42 (קצת יותר מ–0.001% מכלל החיות). 33 מהם עדיין משתתפים בניסוי, שישה שוקמו ושלושה הומתו. חשוב לדעת זאת, כי הוספת התמונה של הקוף למאמר של בן יוסף עלולה ליצור רושם כאילו נעשה שימוש במספר רב של קופים.
נתון נוסף שלא הוזכר במאמרו של בן יוסף הוא מספרם של בעלי החיים המומתים למטרות תזונת האדם (בקר, צאן, עופות ודגים), המגיע לכ–300 מיליון בשנה (לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד החקלאות ומאמרים בנושא). קשה להבין את ההבדל בין ההתייחסות הזועמת לשימוש בבעלי חיים לניסויים, לבין העדר מוחלט של התייחסות לשימוש בהם למטרות תזונה, למרות שהם מהווים יותר מ–99% מבעלי החיים המומתים בכל שנה.
נטען במאמר, כי סיכויי ההצלחה של תרופה להגיע לשוק לאחר שנוסתה בהצלחה על בעלי חיים הם 9.6%, וזאת כהוכחה לחוסר יעילותם של ניסויים בבעלי חיים. המדד הנכון לבדיקת היעילות של התרופות הוא מספר האנשים שתרופות אלה שיפרו את חייהם. יש תרופות לא מעטות שעושות זאת למיליונים. יתרה מזאת — הניסויים בבעלי חיים לא נועדו רק לפיתוח תרופות אלא גם לפיתוח ובדיקה של פרוצדורות טיפוליות כמו השתלות, טיפולי פוריות, חיסונים, הרדמה, ריפוי גנטי ועוד. למעשה, חלק הארי של שיטות הטיפול ברפואה נוסו בחיות בשלב כלשהו בפיתוחן, ולכן פגיעה במסלול מחקר זה תפגע אנושות בקידום הרפואה ובאיכותה, וכתוצאה מכך — בכל אחד מאזרחי המדינה הנזקק לטיפול רפואי.
כל המחקרים המשתמשים בבעלי חיים מתבססים על עקרונות מדעיים. הם אינם מבוצעים במחשכים ומידע עליהם גלוי. הצדקתם אינה מתבססת על הניצול של בורות הציבור בידי המדענים והמדעניות, אלא על רצונם לשפר את הטיפול הרפואי. גם המדעניות והמדענים היו שמחים לא לבצע ניסויים בבעלי חיים, והם יהיו הראשונים לבטלם כשלא יהיה צורך בהם. לצערנו, עוד רחוק המועד.
הכותב הוא פרופסור יעקב פולק בחוג למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
